מהו טיפול DBT, ומה בדרך כלל מקבלים תחת השם הזה

רוב המדריכים על DBT מספרים את אותו סיפור: לינהאן, שנות השמונים, קבלה ושינוי, ארבעה מודולים. כל זה נכון, וזה גם לא מה שיעזור לכם להחליט.

מה שכן יעזור הוא לדעת ממה הגישה מורכבת בפועל, מה המחקר תומך בו ומה לא, ומה סביר שתקבלו כשמטפל אומר לכם "אני עובד ב-DBT". על שלושת אלה כתוב כאן.

בקצרה, מה זו הגישה

DBT פותחה בשנות השמונים בידי מרשה לינהאן, לאנשים במצוקה רגשית קשה שהטיפולים שהיו אז לא הצליחו לעזור להם. הרעיון המארגן שלה הוא מתח בין שני דברים שנראים סותרים: קבלה של המצב כפי שהוא, ושינוי שלו. לא אחד מהם, ולא פשרה ביניהם, אלא החזקה של שניהם יחד.

לינהאן תרגלה זן במשך שנים, וההשפעה הזו ניכרת בעיקר בצד הקבלה ובמודול הקשיבות. זו טענה שאפשר לבדוק ולא ניחוש: יש עליה ספרות מחקרית (Robins, 2002).

וכאן הדבר שכמעט לא כתוב בשום מקום

DBT מלא איננו סוג של שיחות. הוא חבילה בת ארבעה רכיבים, ולינהאן הגדירה את כולם כנדרשים:

• טיפול פרטני שבועי, בין 50 ל-90 דקות, שמתנהל לפי היררכיה קבועה: קודם התנהגויות מסכנות חיים, אחר כך מה שמפריע לטיפול עצמו, אחר כך מה שפוגע באיכות החיים, ורק אז רכישת מיומנויות.
• קבוצת מיומנויות שבועית, שעתיים עד שעתיים וחצי. השעה הראשונה מוקדשת לשיעורי הבית מהמפגש הקודם, השנייה ללימוד מיומנות חדשה. זו כיתה, לא קבוצה טיפולית.
• זמינות טלפונית בין המפגשים, שנועדה לדבר אחד: לעזור ליישם מיומנות ברגע שבו היא נדרשת, ולא לדבר עליה שבוע אחר כך.
• צוות התייעצות למטפל, שנפגש באופן קבוע. זהו הרכיב שאיש אינו מספר עליו למטופלים, והוא קיים כדי לשמור על המטפל בתוך המסגרת ולתמוך בו.

ארבעת מודולי המיומנויות

• קשיבות - לשים לב למה שקורה עכשיו, בלי להוסיף לו שיפוט. הבסיס שעליו נשענים השאר.
• עמידות במצוקה - מה עושים ברגע שאי אפשר לשנות אותו עכשיו, כדי לא להחמיר אותו. זה איננו פתרון בעיות, וזה בכוונה.
• ויסות רגשי - לזהות מה מפעיל רגש, מה תפקידו, ואיך אפשר להשפיע על עוצמתו ועל משכו.
• יעילות בין-אישית - איך מבקשים, איך מסרבים, ואיך שומרים על הקשר ועל הכבוד העצמי בתוך אותה שיחה.

מה המחקר אומר, וגם מה איננו אומר

זה החלק שרוב האתרים מדלגים עליו, והוא זה שראוי שתדעו.

הבסיס החזק ביותר הוא להפרעת אישיות גבולית, ובתוכה במיוחד להפחתת פגיעה עצמית והתנהגות אובדנית. שם DBT נחשבת טיפול קו ראשון.

וגם שם ראוי לדייק. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שכללה 31 מחקרים מבוקרים ו-1,870 משתתפים מצאה ש-DBT היא אחת משתי הגישות שנמצאה להן תועלת כטיפול העומד בפני עצמו. ובאותה נשימה, אותה סקירה דירגה את איכות הראיות כנמוכה או נמוכה מאוד ברוב המקרים (Stoffers-Winterling et al., 2022).

בהפרעות אכילה התמונה מבטיחה אך צרה: המחקר התרכז באכילה כפייתית ובבולימיה, ורק מחקר אחד עסק באנורקסיה (Rozakou-Soumalia et al., 2021).

בפוסט טראומה מטא-אנליזה של 13 מחקרים ו-663 משתתפים מצאה השפעה בינונית על חומרת התסמינים. אלא שהיא בחנה גרסאות ייעודיות של DBT שמשלבות עבודה ממוקדת טראומה, ולא את הגישה כפי שהיא (Prillinger et al., 2024).

ומכאן המסקנה המעשית: הרשימות הארוכות של מצבים שמופיעות באתרים רבים, ובהן חרדה, דיכאון, התמכרויות והפרעות אכילה, רצות קדימה ביחס לראיות. זה לא אומר שהמיומנויות לא יעזרו לכם. זה אומר שמי שמבטיח לכם יעילות מוכחת לכל אלה אומר יותר ממה שידוע.

מה סביר שתקבלו בפועל

מעט מאוד אנשים בישראל מקבלים DBT מלא. תוכניות מלאות קיימות בעיקר במסגרות ציבוריות ובמרכזים ייעודיים, והן דורשות צוות.

מה שרוב האנשים מקבלים כשנאמר להם DBT הוא רכיב אחד או שניים, ולרוב עבודה פרטנית שמלמדת מיומנויות. זה יכול להיות מועיל מאוד. הבעיה איננה שזה קורה, אלא שלא אומרים לכם שזה מה שקורה.

ומה אני מציע, ומה איני מציע

אני מציע עבודה פרטנית בשיחות וידאו, שנשענת על המיומנויות ועל העקרונות של הגישה.

אני מציע זמינות בטלפון ובוואטסאפ בין המפגשים, ללא תשלום נוסף. זה איננו בונוס שיווקי אלא רכיב אמיתי מן החבילה, מאותה סיבה בדיוק שבגללה הוא נמצא בה.

איני מפעיל קבוצת מיומנויות, ואיני חבר בצוות התייעצות DBT.

ולא עברתי הכשרה נפרדת בגישה. אני משתמש במיומנויות ובעקרונות שלה כפרקטיקה מקובלת בעבודה סוציאלית, ובחרתי דווקא בה משתי סיבות: היא מתכתבת היטב עם ההתבוננות שאני מתרגל, והיא נשענת על עקרונות שאפשר לבחון בפועל.

ארבע שאלות ששווה לשאול כל מטפל

לא רק אותי.

• אילו מארבעת הרכיבים אתה מציע בפועל?
• איפה למדת את הגישה, ומתי?
• האם אתה זמין בין המפגשים, ובאילו תנאים?
• מה אתה עושה כשמשהו לא בתחום שלך?

מטפל שהשאלות האלה מביכות אותו נתן לכם תשובה גם כך.

לסיכום

DBT היא גישה טובה עם בסיס מחקרי אמיתי, וגם שם שהפך רחב מדי. ההבדל בין השניים איננו משהו שאתם אמורים לפענח לבד, והוא הסיבה שכתבתי את זה.

מקורות

• Linehan, M. M. (1993). Cognitive-Behavioral Treatment of Borderline Personality Disorder. Guilford Press.
• Prillinger, K., Goreis, A., Macura, S., Hajek Gross, C., Lozar, A., Fanninger, S., Mayer, A., Oppenauer, C., Plener, P. L., & Kothgassner, O. D. (2024). A systematic review and meta-analysis on the efficacy of dialectical behavior therapy variants for the treatment of post-traumatic stress disorder. European Journal of Psychotraumatology, 15(1), 2406662.
• Robins, C. J. (2002). Zen principles and mindfulness practice in dialectical behavior therapy. Cognitive and Behavioral Practice, 9(1), 50-57.
• Rozakou-Soumalia, N., Dârvariu, Ş., & Sjögren, J. M. (2021). Dialectical behaviour therapy improves emotion dysregulation mainly in binge eating disorder and bulimia nervosa: A systematic review and meta-analysis. Journal of Personalized Medicine, 11(9), 931.
• Stoffers-Winterling, J. M., Storebø, O. J., Kongerslev, M. T., Faltinsen, E., Todorovac, A., Jørgensen, M. S., Sales, C. P., Callesen, H. E., Ribeiro, J. P., Völlm, B. A., Lieb, K., & Simonsen, E. (2022). Psychotherapies for borderline personality disorder: A focused systematic review and meta-analysis. The British Journal of Psychiatry, 221(3), 538-552.