הגישה הבודהיסטית
מבוססת על רעיון של "השקפה נכונה" דינמית - היכולת לראות את המציאות בבהירות ולשחרר את הסבל שנולד מהיאחזות ומהתנגדות.
הגישה הבודהיסטית לשחרור מסבל מבוססת על רעיון של מערכת "קווים מנחים" דינמית ולא סטטית. המתרגל נמצא בתנועה מעמדה הכוללת סבל לעמדה ללא סבל, ולכן תמונת העולם שלו משתנה בהתאם לרמתו - ולא מערכת כללים קבועה או דוגמה שיש לקבל באופן עיוור.
השקפה נכונה היא כל השקפה המאפשרת התקדמות לקראת השחרור מסבל; השקפה שגויה היא זו החוסמת התקדמות זו. זוהי גישה פונקציונלית, השונה מדתות המבוססות על אמונה.
מודלים מחשבתיים ככלי עבודה
הבודהה מלמד מודלים מחשבתיים שיש לראות בהם כלי עבודה מועילים להתקדמות - ולא אמת סופית וקבועה.
חלוקת המודלים
- מודלי מציאות (מפת דרכים) - מתארים את זירת התרגול (המציאות המנטאלית): תיאורי שטח (הגדרת מושגים כמו סבל, תודעה והיאחזות) ותיאורי מסלול (הישגי ביניים בדרך).
- מודלי תרגול - מתארים את התרגול עצמו: שבעת התרגולים העיקריים וכל התרגולים האחרים.
מודל חמשת המקבצים וששת החושים
מודלים אלו מהווים מפה לתיאור ה"אני" וזירת התרחשות הסבל. הבודהה מגדיר את הסבל כ"חמשת מקבצי־ההיאחזות":
- מקבץ הגוף - כל האיברים הפיזיים.
- מקבץ התחושה - תווית רגשית אוטומטית: טוב, רע או ניטרלי.
- מקבץ התפיסה - זיהוי על בסיס זיכרון.
- מקבץ המושגים - כל מה שניתן לתאר במילים.
- מקבץ התודעה - כל התהליכים ביצור חי, האופן שבו הוא עובד.
ששת בסיסי החושים הם אברי החושים הפנימיים והאובייקטים החיצוניים שלהם - כל דבר שאנו יכולים להתייחס אליו נקלט דרכם: העין והמראות, האוזן והקולות, האף והריחות, הלשון והטעמים, הגוף והמגעים, ופתח המודעות ותכני התודעה (המחשבות). בכל אחד מששת הבסיסים מתקיימים חמשת המקבצים.
מודל שלושת מאפייני המציאות
מודל זה משלים את המודל הסטטי של חמשת המקבצים וששת החושים, ומתאר את "כללי המשחק" הדינמיים של המציאות כפי שהיא נחווית ואת הקשר שלהם להיווצרות הסבל.
1. אי־הקביעות
הכול הוא תהליך ומשתנה; אין דבר במציאות הנתפסת בחושים שהוא קבוע - "כל מה שטבעו לעלות, טבעו לחדול". המתרגל נדרש להיווכח בכך בעצמו באמצעות התבוננות ישירה, ולא לקבל זאת כאמונה עיוורת. ההכרה שהכול משתנה היא נקודת מפנה בתרגול והכיוון ליציאה מהסבל.
2. הסבל
מה שאינו קבוע הוא בהכרח סבל: כל דבר שנתפס כ"אושר" ישתנה ויפסיק להיות תחושת אושר, ואובדנו ייחווה כסבל. הבודהה משתמש במושג במשמעות רחבה - כל חוסר, אובדן, אי־נוחות, וכל תופעה שבה היצור החי רוצה במשהו ואינו מקבל אותו, או אינו רוצה בו ובכל זאת מקבל אותו.
3. אין־אני
מכיוון שחמשת המקבצים אינם קבועים וטבעם סבל, אין זה ראוי להיאחז בהם ולחשוב "זה אני, זה שלי". "אין־אני" אינה אומרת שאין קיום, אלא ש"אני" הוא ערימת תהליכים משתנים ללא עצמי קבוע. הבנה מלאה של אין־אני היא יעד התרגול הסופי והשחרור המוחלט מהסבל.