גישת DBT

DBT - Dialectical Behavior Therapy (טיפול דיאלקטי־התנהגותי) הוא שיטת טיפול פסיכולוגית שפותחה בשנות ה-80 על ידי פרופ' מרשה לינהאן. במקור נבנה כדי לסייע לאנשים המתמודדים עם קשיים בוויסות רגשי, מצבי קיצון רגשיים והתנהגויות מסכנות חיים. עם הזמן נמצא שהטיפול יעיל גם בחרדה, דיכאון, התמכרויות, הפרעות אכילה, קשיים במערכות יחסים ובעיות של שליטה בדחפים.

מה הופך את DBT לייחודי?

DBT מבוסס על שילוב בין שני עקרונות שנראים מנוגדים - קבלה ושינוי:

• קבלה - למידה להבין ולקבל את הרגשות, המחשבות והחוויות כפי שהם, בלי לשפוט ובלי להיאבק בהם.
• שינוי - פיתוח כלים ודרכים חדשות להתמודדות, שמאפשרים לשנות דפוסי התנהגות מזיקים ולבנות חיים יציבים יותר.

האיזון בין הקבלה לשינוי הוא לב הטיפול: מצד אחד הכרה מלאה בסבל ובקשיים; מצד שני אמונה ביכולת של כל אדם לצמוח, להשתנות ולבנות לעצמו דרך חדשה.

ארבעת עמודי התווך של DBT

השורשים הבודהיסטיים של DBT

אחד המאפיינים הייחודיים של DBT הוא ההשראה שהוא שואב מהמסורת הבודהיסטית. מרשה לינהאן שילבה בו עקרונות בודהיסטיים עתיקים, ובראשם תרגול הקשיבות - היכולת להיות נוכח ברגע, לשים לב למה שקורה בגוף ובמחשבה, ולהתבונן בחוויה בלי להיאחז בה ובלי לדחות אותה.

הגישה הדיאלקטית עצמה קרובה לרוח הבודהיזם: החכמה טמונה בהחזקה של שני צדדים בו־זמנית - קבלה עמוקה של מה שיש, לצד חתירה מתמדת לשינוי. במובן זה, DBT אינו רק טיפול פסיכולוגי אלא גם דרך חיים המזמינה אותנו לחיות מתוך מודעות, חמלה וקבלה עצמית.

למי DBT מתאים?

טיפול DBT מתאים לאנשים החווים:

• רגשות עוצמתיים שמציפים וקשה לווסת אותם.
• מצבי רוח משתנים במהירות וחוסר יציבות רגשית.
• קשיים במערכות יחסים - תלות, קונפליקטים חוזרים, או קושי לשמור על קרבה.
• נטייה להתנהגות אימפולסיבית או פגיעה עצמית.
• חרדות, דיכאון, תחושות ריקנות או חוסר משמעות.

יחד עם זאת, גם מי שאינו מתמודד עם בעיה "מוגדרת" יכול להיעזר ב-DBT כדי לשפר את איכות החיים, לבנות יציבות רגשית ולהעשיר את ארגז הכלים להתמודדות עם אתגרי היומיום.

איך נראה הטיפול בפועל?

הטיפול משלב בדרך כלל שיחות פרטניות עם תרגול יומיומי של המיומנויות הנלמדות, כך שהמטופל לומד ליישם את הכלים בתוך מצבים ממשיים מחיי היום־יום. לעיתים הוא כולל גם קבוצות למידה ותרגול.

ייחוד נוסף הוא הדגש על שמירת קשר בין המפגשים - המטפל זמין במידה מסוימת כדי לסייע בהתמודדות עם מצבים קשים בזמן אמת, וכך החיבור בין הטיפול לחיים האמיתיים הופך הדוק ויעיל יותר.